מזלג מנירוסטה

הייתי אומר שאקולוגיה לא הייתה הצד החזק שלי זה אתגר אזורי נוחות / הרגלים / וסוג של עצלות בסיסית. קל להסיט את המבט לכיוונים אחרים, לעסוק ביום יום בדברים עמוקים ומהותיים ולדלג על הקטע הזה.

כשלא חושבים על זה יותר מידי, כלים חד פעמיים זה דבר די נוח. בסיור אוכל זו תופעת לוואי מתבקשת. פה מזלג שם צלחת כאן כוס, השתמשת זרקת וזה לא שבוקר אחד קמתי מואר ואמרתי לעצמי no more plastic! זה לקח זמן אבל אני לא יכול להתעלם יותר. זה מגיע בתקופה האחרונה מכל כיוון וזה די מפחיד / מלחיץ / מדאיג פלסטיק זו רק סוגיה אחת, העניין בעיני הוא ההכרה המחלחלת שנגמר זמן הבהייה.

זה קורה בתקופה האחרונה בעוד ועוד מישורי חיים נראה שבתקופה הזו בה אנחנו חיים שינוי והשפעה הם ה ד ב ר ה מ ת ב ק ש בכל תחום אפשרי מתוך הבנה עמוקה שזה אפשרי כמו שלא היה אף פעם ובאותה מידה חיוני והכרחי

נראה שהקטע בסיפור הזה הוא שהיכולת להשתנות ולשנות הופכת להיות שם המשחק כל אחד יכול ולפי הנתונים כרגע, כל אחד חייב כל זה כמובן כשיוצאים מתוך נקודת הנחה שבא לנו על כדור הארץ, על החיים שבו ועל הבית הטוב המקסים היפה הנעים והמהמם שהוא מהווה ושנרצה שיהיה גם לבאים אחרינו (כמו לילדים שלנו למשל)

אז אם אחזור להתחלת הפוסט הזה לאט לאט עלתה בי ההרגשה שלא כיף לי יותר עם הזבל שהסיור שלי בוואדי מייצר עוד מזלג ועוד כוס ועוד צלחת ומה? מתוך ההרגשה שכל שינוי בתקופה הזו הוא משמעותי גם של סיור אחד, הפכתי את הסיור למה שנקרא zero waste אין יותר כלים חד פעמיים הכל מנירוסטה. יותר נעים בפה, יותר יפה ביד ולא משאיר אחריו שובל של זבל מבאס שהורג צבי ים מהממים באוקיאנוס ועוד מלא חיות טובות ומחרב את האדמה ועוד רשימה ארוכה של דברים שפוגעים בעולם ובחיים עליו. וגם אם לפעמים אני לא מצליח ב- 100% ומתפלחת צלחת אחת "לא כשרה" ההרגשה היא שהרצון קובע וזה הרצון להשפיע ולשנות שמגובה באמונה שזה אפשרי.

בסיור שףבאלשוק זה קורה

סיור קולינרי בוואדי ניסנאס בחיפה סיור טעימות של קיום משותף של אקולוגיה של אוכל וכל זה עם כלים מנירוסטה