הייתי בשבת האחרונה בוואדי עם קבוצה של חברים. אנשים שרצים יחד. חלקם חיפאים במקור. אנשים שיודעים להכיר ולהוקיר את המקום הזה ואת הערכים שהוא מייצג. קיום משותף, אחווה, רעות, שיוויון, שלום, נדיבות ועוד.
אני מרגיש שכל סיור טעימות שכזה כל סיור קולינרי, כל סיור כל שהוא. כל סיור שעושים העמיתים שלי ואני בוואדי, מדריכי ומובילי הסיורים שם, הוא צעד אחד קטן ומשמעותי לקיום משותף אמיתי ולריפוי של המרחב הזה. הוואדי הוא רק מקום אחד מיני רבים יש הרבה כאלה בארץ.
מקומות ויוזמות שבאות לחבר ולרפא, לבנות מחדש לבנות משהו חדש מתוך הכרה עמוקה שלא משנה מה האמונות והדעות שיהיו כאן, חייבת להיות הדרך וחייב להיות המקום בו הם יפגשו. לא משנה איך נקראא לזה - קיום משותף, דו קיום, דו קיום משותף...
אף אחד לא יעלם פתאום מהמרחב הזה אף אחד לא יהפוך את עורו ישנה את צבעו ויחליף את שפת אימו.
הרצון לחיות בשלום ועם לב פתוח הוא קמאי הוא עמוק והוא חזק בעיני הוא טבע האדם דרך סיור אוכל וקיום משותף בוואדי ניסנאס בחיפה זה מתגלה.
