מאמא פיתה
ווילאם באמת שיחק אותה! בנה לעצמו אי של שפיות בעולם. עובד קשה אבל מלא בתודה. גם בשיא החום, מול הטאבון הלוהט, עם רגליים כואבות כי לא ישב לרגע מהבוקר ועוד שניה נגמר היום, עם כל זה, יש לו חיוך טוב, עיניים בורקות והכרת תודה על היש. ויש לו על מה להודות. אישה מהממת של החיים – הוואיידה – הרוח החיה של המקום, היוזמת וההוגה, אישה חזקה, גם יפה, גם אופה וגם עם אופי, הכל מהכל. שלושה בנים בהזמנה – אמיל, שאדי וראג'ב, גמרו לימודים, מסודרים, נשואים, נכדים (אמיל ושאדי עם משפחה, ראג'ב הצעיר עוד בענייניו) אמיל ממשיך את ווילאם ועובד איתו יחד, ראג'ב נמצא הרבה, שאדי רק כשיש עומס. המתכון מתכון סודי של אמא של הוואיידה. בצק מעולה שמתפתח לפיתה בטבון ועליה כל טוב. הפחמימה בשיאה. מנקיש כך קוראים לדבר שהם עושים והם עושים אותו מעולה. עם כל הלב. פותחים בסביבות 08:00 15:00 נגמר הבצק, מנקים והולכים הביתה יכלו לעבוד עד 22:00 ולעשות בוחטות לא רוצים. רוצים לחיות, לנשום, להיות עם עצמם, עם הילדים, הנכדים. שפיות. בימים האלה זה מוזר קצת. בגלל ההגבלות אי אפשר לשבת בפנים, התור הוא בחוץ. מתאימים את עצמם למצב, כמו כולם. אנשים טובים שמנסים לשמור על קיים.
כשבאים לוואדי בימים האלו, גם כשזה עם מסכה על הפנים, עם ההגבלות, עם ההתאמות, נותנים כוח לחיים, לטוב, לחריצות, להתמדה, לשפיות הנורמלית בימים הלא נורמליים. סיור אוכל שהוא סיור טעימות שהוא חוויה קולינרית שיש בה גישור עולמות קירוב לבבות והרבה דו קיום הלכה למעשה.
אז יאללה. בואו.
עד 20 איש בשטח פתוח, מסכות על הפנים, אחלה טעימות, סיפורים על הוואדי, על האנשים היקרים שנמצאים שם. הרבה רוח של גישור עולמות וקירוב לבבות. שפיות.
זה חשוב בימים האלו מאד.